החלטה בתיק רע"א 32106-04-12

1.            לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 21.09.11 (כב' השופטת א' שניידר), שבגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן נגדו בהיעדר. פסק הדין ניתן בתובענה שהגישה המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן -המשיבה) כנגד המבקש, שעניינה גביית דמי שימוש במקרקעי המשיבה, הידועים כחלק מחלקה 18 בגוש 30467 והמוגדרים כשטח ציבורי (להלן - המקרקעין).

2.            ברקע העניין שבפניי העובדות הבאות:

בינואר 1995 פנתה המשיבה לבית משפט השלום בירושלים בתביעה לסילוק יד כנגד המבקש (ת"א 1567/95). במסגרת הליך זה הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, אשר לפיה המשיבה תפנה למבקש בדרישת פינוי וזה התחייב לפנות את המקרקעין תוך 21 ימים. בפועל לא פינה המבקש את המקרקעין.

ביום 11.12.07 הגישה התנועה למען איכות השלטון עתירה נגד המשיבה (עת"מ 1107/07), אשר בגדרה ביקשה לקיים את פסק הדין שניתן בשנת 1995 ולפנות את המבקש מהמקרקעין. בית המשפט (כב' השופט מ' סובל) קבע, כי משיבה מחויבת לממש את פסק דין שניתן לטובתה וכן לדרוש דמי שימוש בעד השנים שעברו שבהן נעשה שימוש במקרקעין.

ביום 30.6.08 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקש לתשלום דמי שימוש במקרקעין בגין שבע שנים שקדמו להגשת התביעה. ביום 4.12.08 הוגש כתב הגנה מטעמו של המבקש באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד טל ליפר. בכתב הגנתו טען המבקש, בין היתר, להתיישנות; כי המשיבה איננה הבעלים של המקרקעין; כי התביעה מתייחסת, בין היתר, לשטחים שבחזקת צד שלישי, ולא בחזקתו; וכי המשיבה מנועה לדרוש דמי שימוש בגין התקופה שבה היא לא דרשה ממנו לפנות את השטח.

בהמשך, נדחו בהחלטה מנומקת טענות מקדמיות של המבקש בגין התיישנות והעדר בעלות של המשיבה במקרקעין והתקיימו קדמי משפט בהם התייצב עו"ד ליפר מטעם המבקש. בישיבת קדם משפט שנערכה ביום 19.10.09, במעמד עו"ד ליפר, נקבע התיק להגשת תצהירים מטעם הצדדים ולשמיעת הוכחות ביום 29.4.10 (במקור נרשם 09', אך ברור שמדובר בטעות סופר והכוונה היא ל-10').

בין לבין, ביום 11.1.10 הוגשה הודעה לתיק בית משפט קמא, חתומה בידי עו"ד טל ליפר, אשר על פיה חדל לייצג את המבקש ומשרדו אינו משמש כתובת להמצאת כתבי בי-דין. עוד נאמר בהודעה, כי למבקש נמסרו כל כתבי בי-הדין וכן ההודעה בדבר מועד הדיון, ואף נמסרה כתובתו של המבקש ברחוב הראשונים 9 במבשרת ציון.

ביום 26.4.10, 3 ימים קודם המועד שנקבע לשמיעת הוכחות, פנתה המשיבה בבקשה לדחיית מועד דיון, אחר שתצהירי העדות הראשית טרם הוגשו. הדחייה בהגשת התצהירים באה על רקע הליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגד המבקש באותה עת לפינויו מן המקרקעין, אשר בהם העלה טענת "פרעתי", שנדחתה, לאחר שהמבקש חזר בו ממנה. בית משפט קמא נעתר לבקשה והורה על מועדים עדכניים להגשת תצהירים ולשמיעת ראיות. המשיבה הגישה תצהירים מטעמה, אולם המבקש נמנע מהגשת תצהירים מטעמו. במועד העדכני שנקבע לשמיעת הראיות - 5.12.10 - התייצב ב"כ המשיבה לבדו, והמבקש לא התייצב. ב"כ המשיבה - היא התובעת - הודיע לבית המשפט כי "העדויות הראשיות בתיק הוגשו מטעם התובעות ביום 13.7.10 ונמסרו לצד השני. אין ולא הוגשו עדויות ראשיות מטעם הנתבע עצמו". עוד דווח על משא ומתן שמנהל המבקש עם המשיבה, לביצוע פינוי עצמי ולהסדר בתיק הנוכחי. ב"כ המשיבה באר, כי לנוכח ההידברות, לא מבקש הוא פסק דין בהעדר התייצבות, אך עותר לחיוב בהוצאות. בית משפט קמא נעתר לבקשה וחייב בהוצאות, ללא שניתן פסק דין בשל העדר ההתייצבות.

ביום 24.2.12 נקבעה ישיבת קדם משפט ליום 5.7.11, אשר נדחתה מיוזמת בית המשפט ליום 18.7.11. גם לישיבה זו לא התייצב המבקש. או אז דיווח ב"כ המשיבה, כי המבקש פנה לראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" נוספת, וטען כי פינה את חלק המקרקעין שבשליטתו, ואילו חלק שלא פונה תפוס על ידי שכן, שאין לו שליטה עליו. ב"כ המשיבה טען, כי ככל שלא מתקדמים בתיק ההוצאה לפועל, התיק דנן לא יכול להיות מקודם, ולכן ביקש להורות על זימון המבקש, על מנת שתוך זמן קצר יבהיר מדוע אין ליתן פסק דין נגדו. בסיכומה של אותה ישיבה קבע בית משפט קמא, כי אף שניתן היה ליתן פסק דין נגד המבקש, ניתנת לו אפשרות נוספת להגשת תצהירים, כאשר אם לא יוגשו עד ליום 15.9.11, יינתן פסק דין נגדו.

משלא הוגשו תצהירים מטעם המבקש, ניתן ביום 21.9.11 פסק דין כנגדו.

3.            ביום 4.1.12 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, בטוענו, בין היתר, כי לא זומן לדיון מיום 18.7.10. בהחלטה מיום 1.3.12 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול פסק הדין, אחר שקבע, כי לא נשלחה הודעה בזמן על ידי המבקש בדבר הפסקת ייצוגו על-ידי עו"ד ליפר; כי בדיון שהתקיים ביום 18.7.11 לא התייצב המבקש זו הפעם השנייה ולא טרח להתעניין בנעשה בתיק; וכן, כי סיכויי הגנתו של המבקש לא הוכחו על ידו.

4.            מכאן בקשת רשות הערעור, שבמסגרתה נטען כי פסק הדין ניתן שלא כדין, אחר שביום 11.1.10 הודיע ב"כ המבקש דאז, עו"ד ליפר, למבקש ולבית המשפט, כי הוא מפסיק לייצג את המבקש בתביעה. מאותו מועד ואילך, ועל אף שבהודעת עו"ד ליפר לבית המשפט צוינה כתובת חלופית, לא הומצאו למבקש החלטות על פי דין. עוד נטען, כי בית משפט קמא אינו מוסמך ליתן פסק דין בהעדר במצב שבו לא מוגשים תצהירי עדות ראשית, וכי אחר שהמבקש לא הוזמן לדיון כדין ולא נמסרה לו הודעת בית המשפט המורה על מועד אחרון להגשת תצהירים, לא היה לו יומו בבית המשפט.

5.            נוכח הרקע להליך שבפני בית משפט קמא, הליך שהמשיבה יזמה אותו לאחר שבית המשפט לעניינים מינהליים הורה לה לעשות כן במסגרת עתירה שהוגשה בידי התנועה לאיכות השלטון, ביקשה התנועה לאיכות השלטון להצטרף להליך בפני בית משפט קמא כידיד בית המשפט. אף במסגרת הבקשה שבפניי הוריתי על קבלת עמדתה של התנועה לאיכות השלטון, אחר שהמשיבה הסבה את שימת ליבי לענין זה. בהתאם להחלטתי מיום 21.05.12 הגיש המבקש התייחסותו לעמדת התנועה לאיכות השלטון, שבגדרה טען כי יש להתעלם מטיעוניה, כיוון שהמבקש אינו איש ציבור עוד. כאמור בהחלטתי מיום 6.6.12, אינני רואה עילה להתעלם מדברי התנועה לאיכות השלטון.

6.            לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיבה בעמדת התנועה לאיכות השלטון ובהתייחסות המבקש לעמדה זו, החלטתי כי דין הבקשה להדחות. ככלל, השאלות העיקריות שיש לבחון במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, הן סיבת אי ההתייצבות וסיכויי ההגנה (רע"א 7657/11 גרסרו נ' ברמן(פורסם במאגרים 18.6.12)).

שאלות אלה ייבחנו כפי סדרן.

7.            המבקש הצדיק את אי התייצבותו בכך שעו"ד ליפר, שייצגו בתחילת ההליך, חדל מלייצגו והחלטות שניתנו לאחר הפסקת הייצוג לא הגיעו אליו. אינני מקבלת הסבר זה. אמנם, מעיון בתיק בית משפט קמא נראה כי אכן, כטענת המבקש, ביום 11.1.10 הוגשה הודעה חתומה בידי עו"ד ליפר בדבר סיום ייצוג ואף הודעה כתובת המצאה אישית עבור המבקש. אלא שכמצוות תקנה 473(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, על מנת שהודעה כאמור תשתכלל, יש להמציאה לכל בעלי הדין. לא מצאתי כי כך נעשה בתיק זה, ולא נטען כי כך נעשה. אדרבא, המשיבה טענה כי לא התקבלה אצלה הודעה כאמור ודבריה לא הוכחשו או נסתרו. משמעותו האופרטיבית של מחדל זה הינה, כאמור בתקנה 473(א), כי שעורך הדין הקודם ייחשב "כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה...". כלומר, המצאות שבוצעו לעו"ד ליפר בהמשך תקפות ושרירות.

עוד יצוין, כי מעיון בתיק בית משפט קמא עולה, כי לאחר שנמסרה למזכירות ההודעה האמורה, שלחה מזכירות בית המשפט מסמכים הן לכתובתו של עו"ד ליפר, והן לכתובתו האישית של המבקש, אך מכתבים שנשלחו לכתובת שנמסרה ככתובתו האישית חזרו בציון "לא נדרש" או "לא ידוע". נתון זה מחזק אף הוא את הרושם, כי המבקש לא פעל כנדרש להתעדכנות בכל הנוגע לתיק.

זאת ועוד, והוא עיקר: בהודעתו של עו"ד ליפר לבית המשפט בדבר סיום ייצוג, נאמר במפורש כי למבקש הודע מועד הדיון. מועד הדיון שהיה ידוע בעת ההודעה היה 29.4.10. מועד זה נקבע לשמיעת הוכחות בעת ישיבת קדם משפט שבה נכח עו"ד ליפר, בשלב שבו אין ספק שייצג את המבקש. המבקש לא טוען כי התייצב לאותו מועד שהודע לעו"ד ליפר ולו עצמו, כפי שדיווח עו"ד ליפר לבית המשפט, ולא ידוע כי עשה דבר כדי לעקוב כיצד התקדם התיק מאותה העת. אמנם, כאמור, הדיון שהיה קבוע ליום 29.4.10 לשמיעת הוכחות בוטל ונקבע מועד אחר תחתיו, אך המבקש לא טוען כי התייצב במועד שהיה ידוע לו. נוכח זאת, ככל שהמבקש לא היה מודע למועדים הנדחים, הרי שאי הידיעה, כנטען, היא פרי מחדליו של המבקש, אשר היה מודע למועד קבוע להוכחות, לא התייצב למועד זה ולא עשה דבר לבירור מועדים בהמשך. לפיכך, ברי כי אין מדובר בפסק דין שניתן בהעדר ללא ידיעה מוקדמת מצד המבקש אודות התקדמות התיק. פסק הדין ניתן עקב מחדליו של המבקש, אשר התעלם מקיומה של תביעה נגדו, ואף שהיה ידוע לו שנקבעה להגשת ראיות ולשמיעתה, הוא נמנע מלפעול באופן כלשהו בעניינה. המחדל הוא מחדלו של המבקש ואין הוא יכול להשמע בתלונה, על כי לא ידע את אשר התקדם בהליך מאז אותו מועד עליו הודע לו (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי(מהדורה שביעית) 1995, ע' 727 פסקה 563). בנסיבות העניין מחדלו של המבקש הוא מחדל רציני ומתמשך.

בנוסף, פסק הדין שניתן בסופה של דרך נעשה ביום 21.9.11, קרוב לשנה וחצי מן המועד שהיה ידוע למבקש. זמן רב עמד לרשות המבקש, אשר היה מודע לקיומה של תביעה נגדו ולמועד דיון בה, ולא עשה דבר בעניין, עד לאחר שניתן פסק דין נגדו. נתון המחזק את המסקנה, כי פסק הדין ניתן "בהעדר" בשל מחדליו של המבקש ובשל התנהלותו הפסולה.